שיטת הדפסה והעתקה שבה האמן מדפיס דימוי דו-ממדי על משטח כגון נייר או בד בעזרת רשת חוטים צפופה. שיטה זו הופיעה לראשונה בסין בתקופת שושלת סונג (960-1279 לספירה), והגיעה מאסיה לאירופה בסוף המאה ה-18.
בתחילת המאה ה-20 חלה פריצת דרך בטכניקות האטימה בעקבות פיתוח אמולסיות הרגישות לאור שאפשרו אטימה חדה ומדויקת יותר של הרשת בשיטות צילום ללא צורך בשעווה. בכך נפתחה הדרך לשימוש התעשייתי של הדפסי המשי בתעשיות הטקסטיל והאלקטרוניקה ובענף הפרסום שבהן רשת ההדפסה משמשת להדפסות רבות יותר מאשר ליתוגרפיה, או הדפס עץ אשר המשיכו לשמש בתחום האמנות.
השיטה מאפשרת הדפסה על מגוון חומרים החל מנייר וכלה בחומרים כמו פלסטיק, מתכת, טקסטיל, עץ וכדומה, ובשכבה משמעותית של צבע (פי 10 מעובייה של שכבת הצבע של דפוס אופסט), לקבלת המרקם ועוצמת הגוון הנחוצים בהדפסים אמנותיים.
הטכנולוגיה של המאה ה-21 מאפשרת דיוק ומהירות, ועל אף שהרשתות עשויות מפוליאסטר ופלדה העיקרון הבסיסי של ההדפס המסורתי נותר ללא שינוי וגם השם של הטכניקה נותר בעינו. הרשתות המודרניות עמידות ובעלות רזולוציות גבוהות. שיטות הצילום, ההקרנה והפיתוח של הרשתות לאחר ציפוין באמולסיה דומות לתהליכי פיתוח צילומים והדפסת תמונות, בכך מועבר הדימוי בדייקנות לרשת ולמשטח המודפס.
הדפסה בדפוס משי כדאית מכמות של עשרות בודדות, בגלל ההכנה הראשונית בתהליך ועד לאלפי עותקים. דפוס משי הוא בין שיטות הדפוס הבודדות המסוגלות להדפיס על מוצרי פרסום מוגמרים באיכות מעולה. כידוע צבע דפוס המשי הוא עמיד יותר מצבע של מדפסת דיגיטלית. חלק ממוצרי הפרסום שאנו מדפיסים לאחר מסירתם ללקוח כשי הוקרה, אזור ההדפסה לא בא במגע יומיומי תוך כדי הקלדה במחשבון או כתיבה ממושכת בעט או בידית אחיזה של משחק אלקטרוני. למוצרים האחרונים שיש באיזור ההדפסה שחיקה מתמדת יש דרגה נוספת של צבע עמיד והוא צבע מסוג אפוקסי – צבע המשולב עם חומר מקשה עמיד ביותר. מאחר וחלק ממוצרי הפרסום הם או תלת מימדיים באופן שלא מאפשר הדפסה בדפוס משי, או למרות שהמשטח ישר, אין גישה לרשת ההדפסה בגלל בליטה או מכשול שמפריע להדפסה, במקרה זה נעדיף שיטות הדפסה אחרות.
